סקרנים [לא] לדעת

יעלה בדעתכם שתעדיפו לא לדעת? הנה כמה דוגמאות - רוצים לתכנן נכון את מהלך חייכם ואת תקופת הפנסיה שלכם? כמה מכם היו מוכנים לדעת מהו יום מותם על מנת לתכנן התנהלות בהתאם? מתוך אוכלוסיית אנשים בסיכון גבוה למחלת הנטינגטון רק 3% עד 25% בוחרים לבצע בדיקה (כמעט מושלמת) לזיהוי כנשאי הגן [1]. באופן דומה, עד 55% מהאנשים שמחליטים להיבדק ל-HIV לא חוזרים לבדוק את תוצאות הבדיקה [2]. כשמזרח גרמניה חדלה להתקיים אנשים הורשו לעיין בתיקים של השטאזי (המשטרה החשאית) כדי לראות מי הלשין עליהם, תהליך שהסתיים לפעמים בתוצאות קורעות לב [3]. חתן פרס נובל לספרות גינטר גראס, מבקר תדיר במזרח גרמניה, סירב לברר מי מחבריו ועמיתיו ריגל אחריו [4].

ידע הוא כוח ולבּוּרוּת (Ignorance) יכול להיות מחיר כבד לאדם הפרטי ולקבוצה. אז איך קורה שאדם או קבוצה בוחרים "לא לדעת" (Deliberate Ignorance)? לא להשתמש במידע (או יֶדַע) או לא לחפש אותו כלל? תודה לראלף הרטוויג וכריסטוף אנגל [5], הנה כמה סיבות -

וויסות רגש והימנעות מחרטה - אנשים יכולים לתמרן את האמונות שלהם על ידי בחירת מקורות מידע תוך התעלמות מוחלטת ממקורות מֵידָע אחרים [6]. למשל, חשש יכול לעורר הימנעות ממידע בריאותי שעלול לערער מצב קיים. הימנעות מקנאה יכולה להסביר מדוע עובדים חוששים לשאול ולהשוות את שכרם לשל עמיתים בעבודה (מעבר לאיסור המונחה לעיתים ע"י חברות).

בניית מתח ומיקסום הפתעות - אתם מתכננים לבלות את הסופ"ש בבינג' של סדרת הדרמה האהובה עליכם, או לצפות בשידור חוזר של משחק הכדורגל של יום אתמול. מוכנים לדעת מראש מה קורה בפרק הסיום? או איך נגמר המשחק בפנדלים? אתם באמת רוצים לדעת מה קנו לכם ליום הולדת, או מעדיפים להישאר מופתעים? [7].

שיפור ביצועים - נהוג לחשוב כי חשיפת עובדים למידע המנתח את ביצוע המשימות שלהם היא דרך עוצמתית ויעילה להגביר ביצועים. עם זאת, הוכח כי משוב מסוג זה עלול להפנות את תשומת הלב מהמשימה עצמה אל צרכי ה"אני", ולדלדל את המשאבים הקוגניטיביים הדרושים למשימה עצמה [8].

ניהול אסטרטגיה - באיזו מידה בורות מכוונת עוזרת להשיג יתרון מיקוח במשא ומתן [9]? כאשר שני הצדדים מעוניינים בקיום מו"מ, הצד הבוחר שלא לדעת מהו פתרון סביר, מעביר את הנטל להימנע מקיפאון אל הצד השני, "המיודע" שיאלץ לעשות ויתורים מהם עומד להרוויח ה"צד הבור". מחקרי מיקוח ניסיוניים הראו כי שחקנים המנהלים משא ומתן עשויים להפיק תועלת מבורות וכי מספר לא טריוויאלי של שחקנים יחליטו להישאר בורים, כל עוד יוכלו להסתיר את כוונתם לעשות זאת [10].

מכשיר למשמעת עצמית - כאשר העדפות עתידיות שלכם שונות מאלה של ההווה [11]. למשל, ביחס לצריכת מוצר שעשוי לגבות עלויות בריאותיות בעתיד. לא מעשנים שמאמינים כי הסיכון לסרטן ריאות בעקבות עישון צפוי להיות גבוה עשויים לחשוש לראות הערכות נמוכות יותר. הערכות אלה עשויות לעודד אותם לעשן, לשנות את התנהגותם ולהתחרט על כך בעתיד.

התנערות מאחריות - "לעתים קרובות עדיף לא לדעת כי אם ידעת, אז תצטרך לפעול ולהוציא את הצוואר החוצה" (מאסלו 1963). אנשים יכולים להתנער מאחריות למעשיהם על ידי הימנעות מידע על השפעת הפעולות בהן הם נוקטים על אחרים [12], לעיתים יהיו מוכנים אף לשלם על מנת לא לדעת [13].

הוגנות וצדק - מעטה של בורות יכול לעיתים לאפשר תנאים לבניית הוגנות ושמירה על צדק. למשל, תזמורות גדולות שינו את מדיניות האודישנים שלהן - זהות המועמדים מוסתרת בשעה שהם מתבקשים לנגן מאחורי מסך. גישה זו הגדילה את הסתברות ההצלחה של נשים והגבירה את שיעור הנשים בתזמורות סימפוניות [14].

קיימות קוגניטיבית וניהול מידע - בעולם מלא גירויים אנחנו מטרות ל"גירויים טעימים" שלוכדים את תשומת ליבנו. שחקנים כמו חברות, מפרסמים, וקובעי מדיניות מתחרים על המשאב היקר ביותר שלנו. בסביבה תרבותית כמו זו למדנו לבחור בין לדעת עובדה אחת ובין אי ידיעת עובדות אחרות. זו מיומנות ליבה. "נראה כי היכולת להתעלם מדברים תישאר חשובה לכל החיים, המאפשרת שמירה על מרחב העצמי, כנגד שטף של גירויים סביבתיים" (קרופורד, 2015) [15].

קראתם עד לכאן? אתם סקרנים, וכשהחלטתם לקרוא לקחתם החלטה שיש פה משהו כנראה חשוב עבורכם - את הפוסט הזה החלטתם [כן] "לדעת". עצרו רגע לחשוב - מתי אתם בוחרים לא לדעת ולהישאר "בורים", למה זה קורה לכם ומה התועלות האישיות שאתם נהנים מהן? בחייכם האישיים? בעבודה? מי בסביבתכם בוחר לא לדעת ומדוע? מה החלק שלכם בבחירה שלו/ה? אם תחשבו על זה לעומק אתם עוד עלולים להיות מופתעים ממה שתגלו, אז תחשבו טוב לפני כן - האם אתם באמת רוצים לגלות ולדעת. מוזמנים לתת לייק ולשתף.

[1] Creighton, S., Almqvist, E. W., MacGregor, D., Fernandez, B., Hogg, H., Beis, J., . . . Hayden, M. R. (2003). Predictive, prenatal and diagnostic genetic testing for Huntington’s disease: The experience in Canada from 1987 to 2000. Clinical Genetics, 63, 462–475.

Yaniv, I., Benador, D., & Sagi, M. (2004). On not wanting to know and not wanting to inform others: Choices regarding predictive genetic testing. Risk, Decision and Policy, 9, 317–336.

[2] Hightow, L. B., Miller, W. C., Leone, P. A., Wohl, D., Smurzynski, M., & Kaplan, A. H. (2003). Failure to return for HIV posttest counseling in an STD clinic population. AIDS Education and Prevention, 15, 282–290.

[3] Jones, S. (2014). The media of testimony: Remembering the East German Stasi in the Berlin Republic. Basingstoke, England: Palgrave Macmillan.

[4] Hage, V., & Thimm, K. (2010, August 16). Oralverkehr mit Vokalen [Oral sex with vowels]. Spiegel Online. Retrieved from http://www.spiegel.de/spiegel/a-711869-4.html

[5] Hertwig R, Engel C. Homo Ignorans: Deliberately Choosing Not to Know. Perspect Psychol Sci. 2016 May;11(3):359-72.

[6] Howell, J. L., & Shepperd, J. A. (2013). Reducing health-information avoidance through contemplation. Psychological Science, 24, 1696–1703.

Yaniv, I., Benador, D., & Sagi, M. (2004). On not wanting to know and not wanting to inform others: Choices regarding predictive genetic testing. Risk, Decision and Policy, 9, 317–336.

[7] Ely, J., Frankel, A., & Kamenica, E. (2015). Suspense and surprise. Journal of Political Economy, 123, 215–260.

[8] Kluger, A. N., & DeNisi, A. (1996). The effects of feedback interventions on performance: Historical review, a metaanalysis and a preliminary feedback intervention theory. Psychological Bulletin, 119, 254–284.

[9] McAdams, D. (2012). Strategic ignorance in a second-price auction. Economics Letters, 114, 83–85.

[10] Conrads, J., & Irlenbusch, B. (2013). Strategic ignorance in ultimatum bargaining. Journal of Economic Behavior & Organization, 92, 104–115.

[11] Carrillo, J. D., & Mariotti, T. (2000). Strategic ignorance as a selfdisciplining device. The Review of Economic Studies, 67, 529–544.

[12] Thunström, L., van’t Veld, K., F. Shogren, J. F., & Nordström, J. (2014). On strategic ignorance of environmental harm and social norms. Revue D’Economie Politique, 124, 195–214.

[13] Nyborg, K. (2011). I don’t want to hear about it: Rational ignorance among duty-oriented consumers. Journal of Economic Behavior & Organization, 79, 263–274.

[14] Goldin, C., & Rouse, C. (2000). Orchestrating impartiality: The impact of “blind” auditions on female musicians. The American Economic Review, 90, 715–741.

[15] Crawford, M. B. (2015). The world beyond your head: On becoming an individual in an age of distraction. New York, NY: Farrar, Straus and Girouxץ