לשאול או לא לשאול? זו השאלה
- 3 days ago
- 2 min read
זו ההזדמנות שחיכיתי לה כבר הרבה זמן.
לפני שלוש שנים.
אני יושב בקורס קבלת החלטות, שנה א' לתואר השני בפסיכולוגיה.
המרצה מציגה תופעה שנקראת “בורות מרצון” - המצב הפסיכולוגי שבו אנשים בוחרים להישאר באי-ידיעה, גם כשהמידע זמין וגם כשהמחיר של אי-הידיעה עלול להיות גבוה. המחקר בתחום מוצא שאנשים נמנעים ממידע בעיקר בגלל מה שהם עלולים לגלות. התשובה עצמה מפחידה אותם.
הקשבתי. הבנתי. ואז, כהרגלי, התחלתי לחשוב מה המודל מפספס.
יש לי הרגל כזה. לא בטוח שאני גאה בו תמיד, אבל הוא שם. מהנדס שגדל על חיפוש הכשל, only the paranoid survive, גם כשכולם סביבו כבר הבינו ועברו הלאה.
וההרגל הזה לחש משהו: המודל מסביר מדוע אנשים נמנעים ממידע. אבל מה עם מי שנמנע לא בגלל התשובה, אלא בגלל השאלה עצמה? לא כי הוא מפחד ממה שיגלה אלא מפחד מאקט השאלה?
זו מחשבה אחת שנכנסה לראש באמצע שיעור.
היא לא יצאה.
את הג'וק שבראש בחרתי לנושא מחקר הדוקטורט שלי בפסיכולוגיה.
ככל שחקרתי יותר, גיליתי שהתופעה פוגשת אותנו בכל מקום: בחדר הישיבות, בשיחת המשכורת שלא מתקיימת, בשאלה הרפואית שלא שאלנו את הרופא, בחוזה שחתמנו עליו בלי לקרוא עד הסוף את הפרטים, מול נהג המונית, או החבר שחייב לי כסף... אנשים שסיפרתי להם על המחקר מיד זיהו את עצמם כגיבור הסיפור.
המחקר שלי התגבש להרצאה.
בהרצאה אנחנו צוללים לעולמה של בורות מרצון ושאלת שאלות רגישות. אנחנו בוחנים מתי ולמה אנחנו בוחרים לא לשאול, גם כשהשאלה חשובה, גם כשהמחיר של השתיקה גבוה. אנחנו משלבים מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה, סיפורים מהחיים ומהעולם המקצועי, ותרגילים אינטראקטיביים שמזמינים את הקהל לבחון את עצמו. לא הרצאה על תיאוריה. הרצאה שפוגשת אנשים היכן שהם נמצאים.
בסופה אנשים יוצאים עם הבנה טובה יותר של עצמם, של הסיבות שבגללן נמנעו לשאול, ועם האומץ לשאול יותר גם באזורים שתמיד הרגישו מאתגרים מדי.
🎤 רוצים לבוא?
ההרצאה "לשאול או לא לשאול? - זו השאלה" מתאימה לקהל הרחב, לארגונים, וצוותי HR שרוצים לעורר את הקהל לשאול את השאלות שנמנעו מהן יותר מדי זמן.
אשמח אם תשתפו. מוזמנים לפנות אלי עם כל שאלה (כמובן שכדאי לשאול 😊).
פרטים נוספים בדף ההרצאה -
