Ask No Evil, Hear No Evil
- 9 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
ב־27 בינואר 1986, יום לפני שמעבורת החלל צ'לנג'ר התפוצצה 73 שניות לאחר השיגור, התקיימה שיחת טלפון.
מהנדסים מחברת Morton Thiokol, היצרנית של טבעות האיטום שעתידות היו להיכשל ביום למחרת, ניסו לעצור את השיגור. הלילה שלפני השיגור היה קר במיוחד. הם ידעו. הם חישבו. הם הזהירו. הם הראו נתונים שהוכיחו שהטבעות אינן אמינות בטמפרטורות נמוכות. ¹
מנהלי NASA, מהצד השני של הקו, לא שאלו.
לא שאלו: "מה הסיכוי לכשלון?" לא שאלו: "האם יש תרחיש שבו אנחנו לא משגרים מחר?" לא שאלו את השאלה שהייתה תלויה באוויר.
שבעה אסטרונאוטים מתו למחרת בבוקר.
אני לא מספר את הסיפור הזה כדי "להכנס" ב-NASA אלא בכדי להזכיר לעצמנו שאת המצבים האלה אנחנו פוגשים לעיתים ביום-יום. כשאני יושב מול מנהלים - מנכ"לים, סמנכ"לים, מייסדים - ואני שואל אותם: "יש שאלה שאתם יודעים שצריך לשאול, ואתם לא שואלים אותה?" כמעט תמיד יש שתיקה קצרה. ואז הנהון.
למה לא לשאול מרגיש בטוח
בפסיכולוגיה חברתית אנחנו עוסקים הרבה בשאלה מדוע אנשים בוחרים לא לדעת. לתופעה הזו קוראים בורות מרצון, והיא נפוצה בהרבה ממה שנדמה. מטה-אנליזה שפורסמה ב־Psychological Bulletin מצאה שכ־40% מהאנשים נמנעים ממידע שהוא נגיש לחלוטין, כאשר החשיפה למידע עלולה לחייב אותם לפעולה. ²
המנגנון הזה פעל בחדר ההשקה של NASA: אם אשאל את המהנדסים אם זה בטוח, ויגידו לי שלא - אני חייב לעצור. אם אעצור השיגור יידחה. הנשיא מחכה. התקשורת מחכה. ולי יש קריירה לנהל.
אם לא אשאל - אני לא יודע. אם לא ידעתי - אולי אני לא אחראי.
זו לא רשלנות מוסרית גסה. זה מנגנון עדין, אוטומטי כמעט, שפועל בשקט בתוך ארגונים בריאים לחלוטין. בישיבות הנהלה. בשיחות אחד על אחד. בדיונים על מוצרים שיוצאים לשוק לפני שהם מוכנים.
השאלה שמייצרת אחריות
אנחנו נוטים לחשוב על שאלה כעל פעולה שחושפת חולשה. שאלה מרמזת "אני לא יודע", "אני לא בטוח", "אני צריך לבדוק". בסביבות שמתגמלות ביטחון עצמי ונחישות (ובאיזה ארגון הייטק שאתם מכירים זה לא המצב?) שאלות מרגישות כמו צעד לאחור.
השאלה לא חושפת חולשה. היא מייצרת אחריות.
המנהל שלא שאל את המהנדסים לא הגן על עצמו אלא בנה לעצמו מלכודת. מלכודת שבה הוא לא יכול לטעון שלא ידע, אבל גם לא יכול להוכיח שידע ובחר. הוא תקוע בשטח האפור של ה"לא שאלתי".
לעומת זאת, המנהל שהיה שואל, גם אם התשובה הייתה "אנחנו לא בטוחים", היה מקבל החלטה מודעת. אולי בכל זאת לשגר. אולי לדחות. אבל החלטה. עם שם. עם כתובת.
שאלה היא לא סימן לחולשה. שאלה היא מעשה של מנהיגות.
מה שמנהלים לא אומרים בקול
בעבודה שלי כמאמן מנהלים אני פוגש את הגרסה הארגונית של הסיפור הזה כמעט בכל שבוע. היא לא כוללת אסון חלל. לרוב היא נראית כך:
סמנכ"ל פיתוח שלא שאל את הצוות "האם אנחנו באמת הולכים לעמוד בלוח הזמנים?" - כי ידע שאם ישאל, התשובה תחייב אותו לעלות למנכ"ל עם חדשות רעות.
מייסד שלא שאל את השותף שלו "האם אתה עדיין מאמין בחזון הזה?" - כי חשש שהתשובה תהיה לא.
סמנכ"ל מוצר שלא שאל את הצוות "האם אנחנו באמת מוכנים להשקה?" - כי כולם כבר עבדו שנה לקראת האירוע, ואיך אפשר עכשיו לתקוע את התוכנית.
בכל אחד מהמקרים האלה, השאלה לא נשאלה. לא מחוסר כישרון. לא מחוסר ניסיון. אלא מפני שלשאול פירושו לדעת. ולדעת פירושו להיות אחראי. ואחריות, לפעמים, מרגישה יותר מדי.
אבל השתיקה לא מגינה. היא רק דוחה.
לחזור לגיל ארבע
ילדים בני ארבע שואלים כ־300 שאלות ביום. לא מפני שהם חלשים, אלא מפני שהם עדיין לא למדו לפחד מהתשובה. ומה קורה כשהם נכנסים לבית הספר? לפי הפסיכולוג הקוגניטיבי פול האריס מהרווארד, מספר השאלות יורד בחדות, לא בגלל שהסקרנות נעלמת, אלא בגלל שהסביבה מפסיקה לתגמל אותה. ³
שאלה קשה, ששואלים אותה בזמן הנכון, אינה ביטוי של חוסר אמון אלא היא ביטוי של מחויבות. מחויבות לאמת, לצוות, לתוצאה. כשמנהל שואל "האם אנחנו בטוחים מספיק?", הוא לא אומר "אני לא סומך עליכם." הוא אומר "אני לוקח ברצינות את מה שאתם עושים. מספיק כדי לשאול."
בדרך כלשהי, אחת המשימות של מנהיגות בוגרת היא ללמוד מחדש את מה שידענו בגיל ארבע.
לשאול.
גם כשזה מפחיד.
בדיוק כשזה מפחיד.
אני מאמן מנהלים ופסיכולוג חברתי. חוקר הימנעות משאלת שאלות במסגרת הדוקטורט שלי באוניברסיטת בן-גוריון. בעבודתי עם מובילים, מנהלים ומייסדים, אני עוסק לא פעם בשאלות שהכי קשה לשאול - ובמה שקורה כשסוף סוף שואלים אותן.
מקורות:
Vu, L., Soraperra, I., Leib, M., van der Weele, J., & Shalvi, S. (2023). Ignorance by Choice: A Meta-Analytic Review of the Underlying Motives of Willful Ignorance and Its Consequences. Psychological Bulletin, 149(9–10), 611–635. https://doi.org/10.1037/bul0000398
Why do kids ask so many questions - and why do they stop? - Warren Berger
