יש לנו מד שתמיד מוגדר גבוה מדי

חשבתם פעם על שאלה שרציתם לשאול מישהו - ובסוף לא שאלתם?

לא כי שכחתם. לא כי לא היה זמן. אלא כי משהו בפנים אמר "זה מרגיש לא נעים."

אולי זו הייתה שאלה על כסף שמישהו חייב לכם. אולי שאלה לעמית על משהו שלא הלך כשורה. אולי שאלה לשותף עסקי שידעתם שצריך לשאול - ולא העזתם.

ואז - בחרתם לא לשאול והרגשתם שזו הייתה ההחלטה הנכונה.

אבל האם הייתה באמת כזו?

החוקרת עינב הארט ועמיתיה חקרו בדיוק את הנושא הזה [1]. הם ביקשו מאנשים לשאול שאלות רגישות - על משכורות, על כישלונות, על דברים שרגילים להימנע מהם - ומדדו כמה אי-נוחות הרגיש הצד השני, הנשאל, בפועל.

התוצאה הפתיעה כמעט את כולם:

האנשים שנשאלו הרגישו הרבה פחות אי-נוחות ממה שהשואלים ציפו.

במילים אחרות - אנחנו לא מדויקים במיוחד בלחזות את התגובה של האחר.

יש לנו מד אי-נוחות פנימי. והוא כמעט תמיד מוגדר גבוה מדי.

אנחנו מדמיינים את הפנים של הצד השני. את הדממה שאחרי השאלה. את הנזק לקשר. ומחליטים - עוד לפני שפתחנו את הפה - שהמחיר גבוה מדי.

ואז אנחנו לא שואלים, ומשלמים על כך מחיר אחר. לגמרי אחר.

זו אחת התובנות שאני מביא להרצאה שלי "לשאול או לא לשאול? - זו השאלה"

יש שאלה שאתם יודעים שצריך לשאול - ועדיין לא שאלתם?

[1] Hart, E., VanEpps, E. M., & Schweitzer, M. E. (2021). The (better than expected) consequences of asking sensitive questions. Organizational Behavior and Human Decision Processes, 162, 136-154. https://doi.org/10.1016/j.obhdp.2020.10.014