בוֹרוּת מרצון – מה זה?

על פי המיתולוגיה היוונית, אפולו העניק לקסנדרה, בתו של מלך טרויה, את הכוח לחזות את העתיד. אולם לאחר הניסיון הכושל שלו לפתות אותה, הוא הטיל עליה קללה כדי שלעולם לא יאמינו לנבואותיה. קסנדרה חזתה את נפילת טרויה, מות אביה, שעת מותה, ושם רוצחה. ידע הפך עבורה לקללה, מקור לסבל ולכאב גדול. אולי יש מי שייקח מהסיפור של קסנדרה את ההעדפה לדעת כמה שפחות.

בניגוד לקסנדרה, הפילוסופיה והפסיכולוגיה ייחסו ערך רב וחיובי באופן קטגורי לכוח הידיעה וליכולת לחזות את העתיד. "כל בני האדם מטבעם רוצים לדעת" – כך התחיל אריסטו את המטאפיזיקה שלו [1], "כל שאלה היא זעקה כדי להבין את העולם, אין דבר כזה שאלה מטומטמת" (Sagan, 1997)[2], ולמרות זאת נראה כי בני אדם נמנעים לפעמים מלשאול שאלות.

איך קורה שבמצבים שבהם חשוב לנו לקבל מידע בכדי לקבל החלטות, ועומדת לרשותנו האפשרות ה"חינמית" לשאול שאלות בכדי לקבל את המידע שאנחנו כל-כך זקוקים לו, עדיין נבחר לא לשאול ופשוט לא לדעת? בעייני הכלכלן זו התנהגות שאינה רציונאלית. האדם הרציונאלי הסביר היה שואל את השאלה הנדרשת, מקבל את המידע החסר בכדי לנהל סיכונים, ומאפשר לעצמו לקבל החלטה טובה ואיכותית יותר.

הייטקיסטים שימו לב - מדובר במצבים בהם הגישה למידע היא ללא עלות – היא פשוט "חינמית". אתם לא צריכים לקנות שירותי ענן, לא לפתוח משרה חדשה, לא לקנות את הרישיון לכלי חדש, אינכם נדרשים לבצע סקר לקוחות חוצה יבשות, גם לא להשקיע בפיצ'ר חדש. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לשאול שאלות, ובכל זאת, לעיתים זה לא קורה.

כדי להישאר נאמן למקור, חשוב לדעת שיש מספר הגדרות למושג "בורות מרצון". באנגלית יש שישתמשו במושג "Willful Ignorance" או "Deliberate Ignorance". חוקרים שונים ניסחו את התופעה. בחרתי להניח פה את זו של גרד גיגנרנזר (Gerd Gigerenzer) שנחשב לחוקר מוביל בתחום -

A voluntary decision not to know the answer to a question that concerns us, even if the answer does not entail any costs related to the search for answers (Gigerenzer, 2017) [3].

יש ביניכם כאלה שמיד ישימו לב ויגידו שגם אם לפעולה של שאלת שאלות אין מחיר כלכלי מהסוג שתיארתי הרי שפעולה זו בהחלט יכולה לגבות מחירים בין-אישיים. צודקים! בספר הנימוסים לנשים וג'נטלמנים [4] (הרומנטיקנים שביניכם חייבים לבדוק את המקור) משנת 1877 "כל השאלות הן טאבו מוחלט" - נחשפות בו עלויות פוטנציאליות ונדרשת זהירות הכרחית בעת הצגת שאלה. כבר אז הסבירו לנו שעם כל הכבוד לאריסטו, שאלות יכולות להיות רגישות מטבען, להתפרש כמאיימות, ולעורר תחושה של חוסר אמון בין אנשים.

למשל, אני בטוח שיש שאלות שבחרתם לא לשאול את המנהלת שלכם, מתוך חשש שעצם השאלה עצמה יכול לעורר אצלה תחושה של חוסר אמון. הבחירה בשאלה – "האם את עדיין בודקת את הבקשה שלי להעלאת שכר?" תישקל מספר פעמים במוחכם הקודח בטרם תשוחרר אל אוויר העולם.

כשגיגנרנזר חשב על בורות מרצון הוא היה רחוק מאוד מלחשוב דווקא על ניהול או ניהול מוצר. אבל הסיבות האובייקטיביות שהעלה לבורות מרצון הן מאוד רלוונטיות היום גם לבעלי תפקידים אלה. אם נמנעתם מעומס יתר של מידע כדי לא להגיע למצב של שיתוק בתהליך קבלת החלטות, או העדפתם להתעלם מחוסר מידע במצבי אי ודאות כדי לקבל החלטות באופן מהיר יותר, או הבנתם שלמידע החסר יש עלות גבוהה במונחים של זמן, מאמץ ומשאבים – הרי כשגיגנרנזר פגע "בול-בפוני" לגביכם.

בורות מרצון היא גם מנגנון הגנה, או לעיתים אסטרטגיה מבחירה, ולא תמיד מי שיחזיק בה ימצא בה דבר שלילי ולפעמים אפילו סיבה מוצדקת. לאחר גיגנרנזר הגיעו ראלף הרטוויג וכריסטוף אנגל [5], ופרטו סיבות נוספות -

וויסות רגש והימנעות מחרטה - אנשים יכולים לתמרן את האמונות שלהם על ידי בחירת מקורות מידע תוך התעלמות מוחלטת ממקורות מֵידָע אחרים [6]. למשל, חשש יכול לעורר הימנעות ממידע בריאותי שעלול לערער מצב קיים. הימנעות מקנאה יכולה להסביר מדוע עובדים חוששים לשאול ולהשוות את שכרם לשל עמיתים בעבודה (מעבר לאיסור המונחה לעיתים ע"י חברות).

בניית מתח ומיקסום הפתעות - אתם מתכננים לבלות את הסופ"ש בבינג' של סדרת הדרמה האהובה עליכם, או לצפות בשידור חוזר של משחק הכדורגל של יום אתמול. מוכנים לדעת מראש מה קורה בפרק הסיום? או איך נגמר המשחק בפנדלים? אתם באמת רוצים לדעת מה קנו לכם ליום הולדת, או מעדיפים להישאר מופתעים? [7].

שיפור ביצועים - נהוג לחשוב כי חשיפת עובדים למידע המנתח את ביצוע המשימות שלהם היא דרך עוצמתית ויעילה להגביר ביצועים. עם זאת, הוכח כי משוב מסוג זה עלול להפנות את תשומת הלב מהמשימה עצמה אל צרכי ה"אני", ולדלדל את המשאבים הקוגניטיביים הדרושים למשימה עצמה [8].

ניהול אסטרטגיה - באיזו מידה בורות מרצון עוזרת להשיג יתרון מיקוח במשא ומתן [9]? כאשר שני הצדדים מעוניינים בקיום מו"מ, הצד הבוחר שלא לדעת מהו פתרון סביר, מעביר את הנטל להימנע מקיפאון אל הצד השני, "המיודע" שיאלץ לעשות ויתורים מהם עומד להרוויח ה"צד הבור". מחקרי מיקוח ניסיוניים הראו כי שחקנים המנהלים משא ומתן עשויים להפיק תועלת מבורות וכי מספר לא טריוויאלי של שחקנים יחליטו להישאר בורים, כל עוד יוכלו להסתיר את כוונתם לעשות זאת [10].

מכשיר למשמעת עצמית - כאשר העדפות עתידיות שלכם שונות מאלה של ההווה [11]. למשל, ביחס לצריכת מוצר שעשוי לגבות עלויות בריאותיות בעתיד. לא מעשנים שמאמינים כי הסיכון לסרטן ריאות בעקבות עישון צפוי להיות גבוה עשויים לחשוש לראות הערכות נמוכות יותר. הערכות אלה עשויות לעודד אותם לעשן, לשנות את התנהגותם ולהתחרט על כך בעתיד.

התנערות מאחריות - "לעתים קרובות עדיף לא לדעת כי אם ידעת, אז תצטרך לפעול ולהוציא את הצוואר החוצה" (מאסלו 1963). אנשים יכולים להתנער מאחריות למעשיהם על ידי הימנעות מידע על השפעת הפעולות בהן הם נוקטים על אחרים [12], לעיתים יהיו מוכנים אף לשלם על מנת לא לדעת [13].

הוגנות וצדק - מעטה של בורות יכול לעיתים לאפשר תנאים לבניית הוגנות ושמירה על צדק. למשל, תזמורות גדולות שינו את מדיניות האודישנים שלהן - זהות המועמדים מוסתרת בשעה שהם מתבקשים לנגן מאחורי מסך. גישה זו הגדילה את הסתברות ההצלחה של נשים והגבירה את שיעור הנשים בתזמורות סימפוניות [14].

קיימות קוגניטיבית וניהול מידע - בעולם מלא גירויים אנחנו מטרות ל"גירויים טעימים" שלוכדים את תשומת ליבנו. שחקנים כמו חברות, מפרסמים, וקובעי מדיניות מתחרים על המשאב היקר ביותר שלנו. בסביבה תרבותית כמו זו למדנו לבחור בין לדעת עובדה אחת ובין אי ידיעת עובדות אחרות. זו מיומנות ליבה. "נראה כי היכולת להתעלם מדברים תישאר חשובה לכל החיים, המאפשרת שמירה על מרחב העצמי, כנגד שטף של גירויים סביבתיים" (קרופורד, 2015) [15].

אתם מגלים סימנים של בורות מרצון? אצלכם או בסביבה הקרובה אליכם? ניתן לאבחן אותם, לזהות את הסיבות, וגם לתת לכך מענה. טיזר לפרקים הבאים.

[1] Aristotle's Metaphysics, Volume 1, 1953 https://books.google.co.il/books?id=N7EtAAAAIAAJ&source=gbs_book_other_versions

[2] Sagan, C. (1997). The demon-haunted world: science as a candle in the dark. 1st Ballantine Books ed. New York, Ballantine Books.

[3] Gigerenzer G.  (2017). Deliberate ignorance. In: J. Brockman (ed.) What Scientific Term or Concept Ought to Be Widely Known?

[4] Duffey, E. B. (1877). The Ladies’ and Gentleman’s Etiquette: A Complete Manual of the Manners and Dress of American Society. Containing Forms of Letters, Invitations, Acceptances, and Regrets. With a Copious Index. Porter and Coates.

[5] Hertwig R, Engel C. Homo Ignorans: Deliberately Choosing Not to Know. Perspect Psychol Sci. 2016 May;11(3):359-72.

[6] Howell, J. L., & Shepperd, J. A. (2013). Reducing health-information avoidance through contemplation. Psychological Science, 24, 1696–1703.

Yaniv, I., Benador, D., & Sagi, M. (2004). On not wanting to know and not wanting to inform others: Choices regarding predictive genetic testing. Risk, Decision and Policy, 9, 317–336.

[7] Ely, J., Frankel, A., & Kamenica, E. (2015). Suspense and surprise. Journal of Political Economy, 123, 215–260.

[8] Kluger, A. N., & DeNisi, A. (1996). The effects of feedback interventions on performance: Historical review, a meta analysis and a preliminary feedback intervention theory. Psychological Bulletin, 119, 254–284.

[9] McAdams, D. (2012). Strategic ignorance in a second-price auction. Economics Letters, 114, 83–85.

[10] Conrads, J., & Irlenbusch, B. (2013). Strategic ignorance in ultimatum bargaining. Journal of Economic Behavior & Organization, 92, 104–115.

[11] Carrillo, J. D., & Mariotti, T. (2000). Strategic ignorance as a self-disciplining device. The Review of Economic Studies, 67, 529–544.

[12] Thunström, L., van’t Veld, K., F. Shogren, J. F., & Nordström, J. (2014). On strategic ignorance of environmental harm and social norms. Revue D’Economie Politique, 124, 195–214.

[13] Nyborg, K. (2011). I don’t want to hear about it: Rational ignorance among duty-oriented consumers. Journal of Economic Behavior & Organization, 79, 263–274.

[14] Goldin, C., & Rouse, C. (2000). Orchestrating impartiality: The impact of “blind” auditions on female musicians. The American Economic Review, 90, 715–741.

[15] Crawford, M. B. (2015). The world beyond your head: On becoming an individual in an age of distraction. New York, NY: Farrar, Straus and Girouxץ